<h1>סימני התרומה לסימן פ"ו</h1>
<h2>דף עב:</h2>
ואחרי אותן שבעה ימים באין אחד עשר יום שיש לה דין אחר. ועליהן כתיב ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר. ומפיק פרק בתרא דנדה מהני קראי אחד עשר יום. אם ראתה שלשה ימים רצופין צריכה לספור שבעה ימים נקיים רצופים ואחר תטהר אחר אחד לכולן שלא תהא טומאה מספק' ביניהן. ולעולם לא תתחי' להיות נדה עד שתספור ז' נקיים. ואם ראתה יום אחד תשמור יום שאחריו אם לא תראה תטבול ביום בסוף השני וטהורה. ואם ראתה בהן שני ימים תשמור יום שלישי אם לא תראה תטבול בסוף הג' וטהורה. אבל אם ראתה כל השלשה ימים אז צריכה לספור כל השבעה נקיים בלא הפסקת ראייה בינתים ואם ראתה יום אחד עשר לבדו אינה צריכה שמור למחרת אלא מותרת באותו יום עצמו בערב. אבל מדרבנן צריכה שמור, אבל ראתה יום עשירי בעי שמור לר' יוחנן יום של אחד עשר כנגדו מן התורה. אבל אם יום עשירי ואחד עשר דהשתא כל ז' ימי זיבה ומתחילין ימי נדה. אית דאמרי צריכה שמור יום שנים עשר מדרבנן לרבי יוחנן כיון דעברו ימי זיבה. ואי' דאמרי מן התורה. ולריש לקיש מדרבנן כדמוכח פרק בא סימן (נדה נ"ד ע"א) בסופו. וטבילת נדה אינה אלא בליל' (יומא ו' ע"א) דכתיב שבעת ימים תהיה בנדתה שלמים בעינן אבל טבילת זבה הויא אפי' ביום שביעי לספירתה ואפי' בתחלת היום. אבל אמר ר"ש (פסחים צ' ע"ב) ואחר תטהר אחר מעשה תטהר (נדה ס"ה) אבל אסור לעשות כן לטבו' ביום שלא תבא לידי ספק. פי' שמא יבא עליה ויהיה בספק אם תראה אחרי כן בסוף היום. שהרי סתרה כל מה שספרה. והרי שבעל זבה למפרע דלא מצינן לפרש אר"ש אחר מעשה תטהר לשמש אבל אסור כן לשמש שלא תבא לידי שתראה אבל הטבילה מותרת לעשות ביום אפי' מדרבנן. בהא לא פליגי רבנן דפשיטא דאסור לשמש כדתנן פרק בתרא טבלה יום שני לראיתה הרי זו תרבות רעה. מגען ובעילתן תלויין. ואף רבי יהודה אמר בגמרא והלא לא נתכוין זה אלא לבעול שומרת. אלמא פשיטא לכ"ע אסור. דאסור לבעל אלא דר"ש מוסיף דאסור אף לטבול ביום שביעי. וכן משמע לישנא שמא תבא לידי ספק. אם תטבול שמא תבעל ותבא לידי ספק. אבל אם אסור לבעול קאמר מהו שמא תבא לידי ספק. הלא כבר בא לידי ספק שמא תראה. וכן משמע פרק בתרא דפריך ליטבלא ביממא דשבעה. ומשני משום דר"ש דאמר אסור לעשות כן. משמע דאתשמיש קאי שהרי הטבילה עושה משום טבילה בזמנה מצוה כדאיתא התם. לא היא. אלא אטבילה קאי כדפרישי'. והתם פרי' כיון דאיכא ספקות טובא יהא מותר לשמש. ומשני ר"ש היא דקא אסר אף הטבילה. לכך בטועה התשמיש נמי אסור אבל הטבילה תהא מותרת אף לר"ש. משום דאיכא ספיקות טובא וגם עושה שלשים וחמש טבילו' בלא תשמיש. כמו כן אין לחוש אם תעשה טבילה זו. [התרומה סימן פ"ו]. דין נדה וזבה דאורייתא וטבילתם זו ביום וזו בלילה ואפי' במי גשמים מכונסין שאינן נובעין.
